החלטה בתיק ת"א 1494-09

בקשה למחיקת סעיפים מכתב תביעה מתוקן, הגישו הנתבעים.

הבקשה הוגשה על רקע החלטת כבוד השופט ברנר שקבל את טענת ההתיישנות לגבי אחד ההיבטים של טענת המרמה שייחסה התובעת לנתבעים קרי, הטענה כי "הציגו מצג שווא לגבי קשריה ונסיונה של טומל ביפן ובמזרח הרחוק" עובר לחתימת ההסכם בין הצדדים; בהנתן החלטה חלוטה זו, טוענים הנתבעים כי על התובעת לתקן את כתב התביעה באופן שיוסרו מכתב התביעה כל הסעיפים המבססים את עילת התביעה לגביה נקבע כי התיישנה.

לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעים, בתגובת התובעת ובתשובה - ראיתי לקבל חלק מהבקשה (קרי, את עמדתה החלופית של התובעת) ולהורות לה להגיש כתב תביעה מתוקן הכולל אך את העובדות והעילות הרלוונטיות למצב שלאחר החלטת כבוד השופט ברנר, בה נתקבלה טענת הנתבעים כי חלק מעילות התביעה התיישנו ולא ראיתי להתייחס לסעיפים באופן פרטני.

ראיתי להזכיר כי כבר נעתרתי בעבר לבקשת התובעת לתקן את כתב התביעה לבקשתה (בקשה 48), בקשר לסכום התביעה, ולא ברור מדוע לא מצאה התובעת לבקש תיקון התובענה באופן שלמצער יוסרו ממנו הסעיפים הרלוונטיים לסעד בגין העילה שהתיישנה, עליהם לא יכול להיות חולק.

אני סבורה כי הנתבעים זכאים לכך כי כתב טענות ברור יוגש להם וידעו הם מפני אלו טענות עליהם להתגונן, וכך יתאפשר להם לשקול אלו טענות לטעון במסגרת כתב ההגנה.

סעיפים רבים בתגובת התובעת סבו סביב טענתה כי כמות הבקשות המקדמיות ומספר המותבים והערכאות שנדרשו לבקשות המקדמיות היא רבה וכי טרם התחיל בירור הדיון בהליך גופו הגם שחלף זמן ארוך מאז הוגשה התובענה; הגם שלטעמי יש ממש בדברים אלה, התרשמתי כי שני הצדדים תורמים בהתנהלותם להתמשכות ההליכים ואין ספק כי ניתן היה לקצר את הדרך אם היתה התובעת מתקנת את כתב התביעה כמתחייב מהחלטת כבוד השופט ברנר לקבל חלק מטענת ההתיישנות ולמצער לעשות זאת במועד שהגישה בקשה לתיקון כתב התביעה בקשר לסכומה.

כמו התובעת אף אני סבורה כי הגיעה העת לברר את התובענה לגופה, ולתומי סברתי כי ענין זה צריך להיות אינטרס של שני הצדדים, והגם שפני היו לקדם את בירור התביעה בדרך של קביעת דיון ק.מ. בסמוך למועד שבו נותב אלי התיק אינני יכולה להתעלם מזכות הנתבעים לקבל כתב טענות המפרש את העובדות המהותיות שביסוד התובענה ומציין את העילות הנובעות מאותן עובדות וכן תוחם את גדר הטענות מפניהם על הנתבעים להתגונן; אין מקום להטיל על הנתבעים את הצורך ל'נחש' האם סעיף מסוים בכתב התביעה שלא תוקן רלוונטי לטענה שכבר התיישנה או שמא עליהם להתגונן מפניו; כך גם אין להתעלם מזכות הנתבעים לטעון טענות שונות ונוספות בכתב ההגנה לגבי כתב תביעה עדכני לאחר ההחלטה החלוטה של בית משפט לעניין ההתיישנות.

משכך אני מורה לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן ובו תפרש את הסעדים הנתבעים (תק' 14 לתקסד"א), תגיש כתב טענות הכולל את העובדות והעילות בנפרד ובמובחן עד כמה שניתן, ובאופן המאפשר לנתבעים להתגונן.

כפי שציינתי, לא ראיתי לקבל את הבקשה ככל שהיא מתייחסת להסרת סעיפים ספציפיים בכתב התביעה, זאת לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובטענות הצדדים.

חלק מהטענות הנטענות בכתב התביעה והסרתן מתבקשת, נראות לכאורה כשלובות בטענות לגבי עילות תביעה שלא התיישנו, ולא ניתן לקבוע באופן חד משמעי בעת המקדמית הזאת כי אותן טענות מתייחסות באופן קטגורי רק לעילת התביעה שהתיישנה; מאידך, חלק מהטענות מתייחס אך לעילת התביעה שהתיישנה ועל התובעת להמנע מהבאת עובדות הרלבנטיות אך לעילת התביעה שהתיישנה. אין ספק כי התשתית העובדתית שהובאה במסגרת כתב התביעה מתייחסת לטענות שמקור חלק מהן בעילה שהתיישנה אלא שנראה לכאורה כי יכול שהן נוגעות גם לעובדות הרלבנטיות לעילות שלא התיישנו, גם נראה כי גם אם חלק מהעובדות אינן מקימות עילה בת תביעה בגלל המחסום הדיוני שנוצר עם קביעת כבוד השופט ברנר הרי שיתכן שהן רלבנטיות לעילות ולסעדים שלא התיישנו.

במצב דברים זה ברור כי לא אוכל להגדיר בעת הזאת לגבי כל אחד מהסעיפים נשוא הבקשה אם מקומם במסכת העובדות הרלוונטית לתביעה ולעילות שלא התיישנו, שהרי תוצאה של קביעה כזו תהא קביעת ממצאים בטרם אדון בתובענה לגופה וכן סגירת דלת מפני טענות שמקומן במסגרת ההליכים.  

משכך לא ראיתי להתייחס בשלב מקדמי זה לסעיפים הפרטניים שהנתבעים בקשו להסיר מכתב התבעיה שכן חלק מהסעיפים כולל לכאורה עובדות השלובות זו בזו ויכולות להיות רלבנטיות לטענות אחרות שלא התיישנו.

על כתב הטענות להכיל "את הרצאת העובדות המהותיות בלבד, שבעל הדין מסתמך עליהן בתביעתו או בהגנתו, לפי הענין, אך לא את הראיות הבאות להוכיח אותן" (תקנה 71 א לתקסד"א).

אמנם מוטל על התובע לבצע את פעולת המיון בין ה"עובדות המהותיות" שיש לכלול בכתב התביעה לבין "הראיות", וכן עליו לבחור האם טענות משפטיות ועובדות אחרות שהוא יכול להסתמך עליהן כמניחות תשתית עובדתית לפני בית המשפט שישמע בהמשך את הראיות בתיק, "אלא שהשאלה מה היא "עובדה מהותית", מה היא "ראיה" ומהי שאלה שבדין, עשויה להשתנות ממקרה למקרה, וההבחנה בין שלושה מושגים אלה איננה אלא עניין שבדרגה..." (רע"א 2904/05) כך בענייננו יכול שטענות שונות יהיו בגדר עובדות רלוונטיות לעילות בנות תביעה בתובענה גם אם מקורן בטענות הרלוונטיות לעילה שלגביה נקבע כי התיישנה.

לציין עוד כי קביעת כבוד השופט ברנר הקימה מחסום דיוני לזכות לתבוע בעילה כפי שהגדיר, אך אין בה למנוע הבאת עובדות רלוונטיות לטענות לגבי עילות שלא התיישנו ולכאורה שלובות בהן.

אני קובעת, איפוא, שעל התובעת להגיש כתב תביעה מתוקן ובו תפרוש את המסכת העובדתית הנדרשת להוכחת טענותיה לגבי עילות התביעה שלא התיישנו.

התובעת תגיש כתב תביעה מתוקן תוך 30 ימים ותמציאו במסירה אישית לנתבעים.

כתב הגנה יוגש תוך 30 ימים מעת קבלת כתב התביעה המתוקן.

משקבעתי כאמור אין צורך להדרש לבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה (בקשות 53, 56, 57).